כתב הזכויות של יהודי קאליש (Statut Kaliski)

כתב הזכויות של יהודי קאליש (Statut Kaliski)

הרקע להתיישבות היהודית בפולין.

היהודים היו מוכרים בשטחי פולין עוד מתקופת החברות השבטיות של ציידים ורועים עובדי אלילים סלאביים ביערותיה העבותים. סוחרים יהודים עברו בפולין לאורך הנתיב המסחרי העתיק המחבר בין ספרד ופרובנס לבין שבטי רוס שעל נהר הדניפר, והאימפריה הכוזרית שעל הדון, בואך דרך המשי; כך גם בדרך לביזנטיון ולערב. ממלכת הכוזרים התקיימה בין המאות השביעית והעשירית, ובשנת 730 החאן עובדיה התגייר והפך אותה ליהודית. שבטי פולין עברו לנצרות במאה העשירית לספירה (966) תחת שלטון מיאשקו ה-1 (Mieszko I), נסיך "פולין גדול" Wielkopolska)), ראש שושלת פיאסט ההיסטורית ומיסד הממלכתיות הפולנית. התישבות יהודית קדומה היתה באזור החוף הבלטי, ואלו מהמזרח טפטפה התיישבות של יהודים וצאצאי הכוזרים היהודים, שנלחצו ע"י המונגולים והרוסים. ברם, ההתיישבות היהודית העיקרית והמתועדת בוודאות הגיעה מהמערב בשלהי המאה ה-12. היהודים נודעו במערב אירופה לא רק כסוחרים וכבעלי מלאכה יודעי קרוא וכתוב בסביבה נבערת מספר, אלא גם כבעלי יכולות בתחומי הכלכלה בשרות מלכים ורוזנים בתפקידי המעמד העירוני המתהווה: בנקאים, פקידים פיסקליים, טובעי מטבעות, וכד'. גישתה השלילית של הכנסיה הנוצרית  ותחרות המתהווה בעקבות למידת כישוריהם, דחקו את יהודי מערב ומרכז אירופה לפעילויות בעיתיות כמו הלואה ברבית, האסורה בין יהודים על פי התורה, וחכירה. החל במאה ה-11 הולכים ומתרבים במערב אירופה האיסורים, הגזרות והפרעות ההמוניות. רבו התופעות של רצח יהודים במטרה להשתחרר מחובות ומתשלום הריבית, ורבתה השנאה אליהם. מסעי הצלב במערב והנחשול המונגולי במזרח במאות ה-12 וה-13, הביאו לנדידות מסיביות של אוכלוסיות וגם של היהודים.

ראשית התיישבות היהודים בקאליש.

בין המתיישבים, שבאו מהמערב, למרכזים העירוניים המעטים בממלכת שושלת פיאסט, היוו היהודים מרכיב קבוצתי משמעותי. בראשית הם הופיעו בשלזיה, אח"כ ב"פולין גדול", ובאזורים אחרים. הממלכה היתה מחולקת לנסיכויות רבות. לתקופות לא ישב בה מלך מוסכם על כס, ולעתים נדד בנתיב מלחמותיו. בעקבות המלחמות, הבריתות וקשרי הנישואין עם ממלכות ונסיכויות השכנות לפולין ובתוך פולין, התפתחו גם קשרי המסחר ודרכי התחבורה וגבר הצורך של שליטיה במילוי תפקידי מעמד עירוני המיומן בסחר, במלאכה ובדרכי ממשל. נסיכות קאליש היתה אחת מנסיכויות הפיאסטים היותר חשובות, ונמצאה על "נתיב הענבר". נסיך קאליש מונה לעתים גם לנסיך מחוזות גנייזנו ו/או פוזנאן ש"בפולין גדול". העקבה ההיסטורית העתיקה והמוכחת ביותר לנוכחות יהודים בקאליש, הן מטבעות שנטבעו בפקודת מלך פולין מיאשקו ה-3 "הזקן"(Mieszko III "Stary")  ע"י טובעי מטבעות יהודיים בעיר קאליש עם כיתוב באותיות עבריות, במחצית השניה של המאה ה-12.

כתב הזכויות ליהודי קאליש.

משמעות גדולה להתיישבות היהודים בשטחי פולין היתה לשנת 1264, שבה העניק נסיך קאליש, בולסלב "האדוק" (Boles?aw Pobo?ny), או "החסיד", כתב חסינות מקיף ליהודים שבתחומי שליטתו ("Statut Kaliski"). בכתב זכויות זה אופיינו מעמדם וזכויותיהם של היהודים כאנשים חופשיים, הנתונים ישירות לחסות הנסיך כ – servi camerae (משרתי האוצר), והנתונים לשיפוטו האישי של הנסיך, או לשיפוט רוזני הנסיך (וויאבודה) מטעמו. בזאת הוציא אותם מהכפיפות לשיפוט העירוני או הכנסייתי. מאידך, פגיעה ביהודי כמוה כפגיעה בנסיך וב"רכושו". כתב הזכויות, הסדיר את הפעילות המקצועית שלהם של מסחר ומתן אשראי, באמצעות מטבעות כסף. חלק גדול מ - 36 סעיפי הכתב נסב על עניני משכונות וריביות. נאסר עליהם במפורש להשתלט על קרקעות, זאת לאור שיעור הריבית והנשך הגבוהים, שהיו נהוגים בתקופה לא יציבה זו. כתב הזכויות העניק בטחון וחסינות משפטית ליהודים ולמוסדותיהם הקהילתיים אל מול פעילות שמחוץ לחוק של שכניהם הנוצריים ודעותיהם הקדומות. ליהודים הובטחה אוטונומיה שיפוטית, על ידי הרבנים ואנשי הציבור שלהם, בענייהם הפנימיים, עפ"י ההלכה מבוססת התורה והתלמוד. כזאת בענייני דת, משפחה, כלכלה, רכוש וכד'. הקריאה בכתב הזכויות רומזת על האמון הרב שרחש הנסיך ליהודי קאליש, ועל הצורך והלהיטות הגדולה להקל ולהשביע את רצונם, לעתים עד אבחון הפלית מה לטובתם לעומת התושבים הנוצרים. קובץ התקנות עצמו התבסס על כתבי זכויות מוקדמים יותר, שהוענקו ליהודים ע"י הקיסר פרידריך ה – 2 ליהודי וינה בשנת 1238, ע"י פרידריק "הלוחם"   (Friderick "the Warlike"), דוכס אוסטריה, ליהודי אוסטריה בשנת 1244, ע"י בלה ה-4 (Bela IV) , מלך הונגריה, בשנים 1251 ו- 1259, וע"י פרמיסל אוטוקר ה-2 (Przemysl OttokarII) , מלך בוהמיה בשנים 1254 ו-1255. ב"סטטוט קאליש" נוספו ונדונו סוגיות העוסקות במציאות בנסיכות קאליש ובפולין של אז – בעיקר בשלושת הסעיפים האחרונים -  ראה נוסח סטטוט קאליש בהמשך. הבטחונות שנתן ליהודים – הגנה על בתי כנסיות ועל בתי עלמין וכן שפיטה בלתי תלויה בנושאים אזרחיים בין היהודים לבין עצמם, בהתאם להלכה התלמודית, התפתחו עם השנים לכדי אוטונומיה נרחבת של הקהילות המתפתחות. אירוע מכריע בתולדות יהדות פולין היה הרחבת כתב הזכויות של בולסלב "האדוק" על כלל ממלכת פולין ע"י המלך קזימיר ה – 3, "הגדול" (Kazimierz III, "Wielki"), בקרקוב בשנת 1334, ואשרורו בשנים 1364 ו – 1367.  ויטולד (Witold), הנסיך הגדול של ליטא, שתאוחד בעוד שנים ספורות עם פולין, העניק בשנים 1388-89 חירויות נרחבות ליהודי ליטא (בערים טרוק (Trok), ברסט וגרודנו), בעצם עפ"י הדוגמה של תקנות קזימיר ה – 3. זמן קצר לאחר חתימת ה"סטטוט", קבלו יהודי קאליש בשנת 1285 התר להקמת בית עלמין. המלך קאזימיר "הגדול" העניק ליהודי קאליש היתר להקמת בית כנסת בשנת 1380. כתב זכויות זה עורר לא מעט התמרדויות בקרב האוכלוסיה הנוצרית הנשלטת. סינודים של הכנסיה הקתולית הוציאו איסורים שונים על שיתוף פעולה עם היהודים והוראות להתרחק מקרבתם (בכלל זה סינוד שהתקיים בקאליש בשנת 1420). ברם, אישררו אותו רוב מלכי פולין, להוציא את המלכה ידויגה "הקדושה" ואח"כ את בעלה, המלך ולאדיסלאב ה-2 יאגיאללו Jagie??o)) הליטאי, וכן המלכים ולאדיסלב ה-3 "של וארנה" ויאן אולבראכט, שניהם  לבית יאגיאללו. פרט לכך, מערכת החוקים שנקבעה האריכה ימים בממלכת פולין ללא שינויים גדולים במשך מאות השנים הבאות. כתב הזכויות של הנסיך בולסלב אושרר פעמים רבות על ידי מלכי פולין, עד האחרון שבהם, סטניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי.. אוטונומיה זו באה לידי ביטוי מובהק בפעילות "ועד ארבע ארצות".  הגורמים ששינו לרעה את מעמד היהודים בפולין במשך הזמן היו: אובדן עצמאות פולין בשלהי המאה ה-18, ירידת חשיבותו של מעמד האצולה בפולין ועלית המעמד העירוני, גישת הכנסיה, המהפכה התעשייתית, והגידול המספרי והיחסי של המיעוט היהודי, שהווה תחרות כלכלית על מקורות הפרנסה.

הנסיך בולסלב ה"אדוק". על המחוקק, בולסלב "האדוק", נכתב בכרוניקות הקדומות של יאן דלוגוש (Jan D?ugosz) כי היה שליט מצטיין של נסיכות קאליש וכי "עלה בכמה ראשים על אביו, הנסיך אודוניץ".  יוזף שיראצקי כותב באתר קאליש על פי דלוגוש: "דרך יאדוויגה, בתו של בולסלב "האדוק", לימים אשתו של המלך ולאדיסלב "הקצר" (W?adys?aw ?okietek), מוביל החוט לבנו, המלך קאזימיר הגדול, אשר ביחסו כלפי היהודים נקט במיטב המסורות של סבו (בולסלב "האדוק") מפולין גדול". הקריירה השלטונית של בולסלב  "האדוק" (1224?-1279) היתה מוצלחת ורבת תהפוכות: נסיך פולין גדול, נסיך קאליש, נסיך גניאזנו, נסיך גניאזנו וקאליש. על ידי ניצחון מכריע במלחמות נגד ברנדנבורגיה ונגד המסדר הטבטוני (בכלל זה כיבוש דאנציג), איחד את פולין גדול עם פומרניה.

כתב: יוסף קומם

הסטטוט של קאליש( Statut Kaliski)

כתב זכויות שהוענק ליהודי פולין על ידי הנסיך בולסלב "החסיד" ביום 16 באוגוסט 1264 ואושרר על ידי המלך קאזימיר הגדול בשנת 1344

אחת

בכל  מקרה  תביעה המתייחס לרכושו או לגופו  של יהודי,  לא תתקבל עדותו של שום נוצרי לבדו, בלא שעדותו נתמכת על ידי עדות של יהודי.

שתים

אם  נוצרי טוען כי מסר  דבר מה ליהודי כמשכון, והיהודי מכחיש זאת, היהודי יוכל להשתחרר מתביעה זו בשבועה.

שלוש

אם נוצרי טוען שהשאיר אצל יהודי משכון עבור סכום הנמוך מזה שתובע היהודי,  האחרון, אחרי שנשא שבועה, יוכיח את  דרישתו, ואלו הנוצרי יחזיר לו את ערך ההלואה הנדרשת, כפי שהיהודי נשבע עליה.

ארבע

אם יהודי טוען, בלא הבאת עדים משלו, כי נוצרי לקח אצלו הלואה תמורת משכון, ואלו ההוא מכחיש זאת, אזי הנוצרי כשהוא לבדו, יוכל להשתחרר מהתביעה באמצעות שבועה בלבד.

חמש

יהודי יכול לקחת כמשכון כל דבר, פרט לכלי פולחן של כנסיה וחפצים המגואלים בדם.

שש 

אם נוצרי יתבע יהודי לאמור, כי  דברים שהושארו אצלו כמשכון הם רכושו שנגנב ממנו, היהודי יחויב להישבע כי, בעת לקיחת המשכון, לא ידע דבר אודות הגנבה. הוא גם יצטרך להצהיר על הסכום שהלווה כנגד המשכון.  אז הוא יתנקה מהאישום, ואילו על הנוצרי (הלווה) יוטל להחזיר את ערך ההלוואה  בתוספת הרבית שהצטברה.

שבע

אם יהודי יאבד חפץ שהופקד בידיו כמשכון, ביחד עם אבדן רכוש משלו, כתוצאה של שריפה, גניבה או שוד, היהודי יכול להשתחרר מהאחריות על האבדן על ידי שבועה.

שמונה

לרשויות העיר אין שום סמכות שיפוטית ביחס ליהודים. ההתדיינויות שלהם הן בסמכותו של הנסיך או  של וויאבודה (רוזן החצר) שלו. תביעות פליליות, תישפטנה ע"י הנסיך לבדו.

תשע

אם נוצרי יפצע יהודי, הוא ייענש וישלם קנס לנסיך או לוויאבודה של הנסיך. מעבר לכך, ישא בכל ההוצאות  כתוצאה מהעוול שנעשה, ואת הוצאות הריפוי.

עשר

אם נוצרי יהרוג יהודי,  הוא יקבל עונש ראוי,  ואלו כל  נכסיו יוחרמו.

אחת עשרה

אם נוצרי יכה יהודי, ללא שפיכת דם,  הוויאבודה יקבע עונש צודק למכה, בהתאם לדין הארץ.

שתים עשרה

יהודי יכול לנסוע בחופשיות לפי רצונו. בכל מקום הימצאו, מוטל עליו  לשלם  מכסים וחובות מקומיים הקשורים למסחרו, אך זאת לא בשונה מהמסים מהמוטלים על תושבי אותו המקום.

שלוש עשרה

אם גובה מסים ידרוש תשלום מיהודים המעבירים את מתם במסע הלוויה מעיר אחת לאחרת, הוא ייענש כגנב.

ארבע עשרה

אם נוצרי יחלל בית קברות יהודי, הוא  ייקנס לחומרה על ידי הפקעת כל רכושו.

חמש עשרה

אם מאן דהו ישליך אבנים על בית כנסת , יוטל עליו לשלם לוויאבודה שתי ליטראות של פלפל.

שש עשרה

במקרה שיוטל על יהודי ע"י שופט שלו (היהודי) לשלם קנס הקרוי "ואנדיל", הוא ישלם לשופט ליטרה של פלפל.

שבע עשרה

במקרה שיהודי יזומן פעמיים בפני השופט שלו ולא יתייצב למשפט, אזי ישלם את הקנס הקבוע על פי הנוהג; במידה ויסרב להתייצב גם בפעם השלישית,  ישלם לשופט זה קנס על כך.              

שמונה עשרה

יהודי שיפצע יהודי,ייקרא וישלם לשופט שלו קנס הנקבע על פי מנהגי הארץ.

תשע עשרה

אף יהודי לא יושבע על כליו המקודשים, פרט לתביעות גדולות, שערכן עולה על חמישים מרקים של כסף. בתביעות פחותות מכך, תספיק שבועה הנישאת לפני שערי בית הכנסת.

עשרים 

אם יהודי יירצח בדרך מסתורית, ואין אדם שיוכל להעיד על זהות הרוצח, אזי, במידה שמי מהיהודים, לאחר חקירותיהם, יציגו חשדותיהם באשר לזהות הרוצח, הנסיך יעזור להם להשגת הצדק  בדין מול אותו החשוד.

עשרים ואחת

אם נוצרי תוקף  ופוגע ביהודי, הוא ייענש בהתאם לחוקי הארץ.

עשרים ושתים

לשופט יהודי אסור לזמן למשפט בפניו מקרה של סכסוך בין יהודים, אלא לאחר שתוגש בפניו תלונה כדין.  יהודים יישפטו או בכניסה לבתי כנסת או במקומות שיבחרו לעצמם.

עשרים ושלוש

אם נוצרי יפדה מיהודי את משכונו, אולם לא ישלם את אחוזי הריבית שהצטברה עד חלוף חודש ימים,  יתווספו עליהם אחוזי ריבית בהתאם (ריבית דריבית).

עשרים וארבע

אף אחד לא ישוכן (בכפייה) בביתו של יהודי.

עשרים חמש

אם יהודי ילווה כסף בערובת נדל"ן או בזכויות בנדל"ן כמשכון,  ובעל הנדל"ן יוכיח את זכויותיו, הן סכום ההלוואה והן הזכויות יילקחו מהיהודי.

עשרים ושש

אם מישהו, גבר או אשה, יוציאו (יחטפו)  ילד יהודי  מקרב בני קהילתו, הוא ייענש כגנב.

עשרים ושבע

חפץ ממושכן, שיושאר בידי יהודי למשך שנה ויום אחד, יהפוך לרכושו החוקי.

עשרים ושמונה

אסור לאלץ אף יהודי להחזיר שום חפצים ממושכנים ביום, שאותו היהודים מחשיבים כיום חגם הקדוש.

עשרים ותשע

נוצרי כלשהו שיקח בכח משכון מיהודי, או שיעשה מעשה אלים בביתו של יהודי, ייענש בחומרה כפורע חוק.

שלושים 

תביעות נגד יהודים יוכלו להידון רק בבתי כנסת, או במקומות שבהם הם נשפטים כרגיל, פרט לתביעות, שבהן הנסיך עצמו או הוויאבודה שלו יביעו רצון לתבוע יהודי.

 שלושים ואחת

אסור בתכלית להאשים יהודים בשתיית דם אדם. אם למרות זאת יואשם יהודי ברצח ילד נוצרי, חייבים להוכיח האשמה כזאת ע"י עדות של שלושה נוצרים ושלושה יהודים,  לפני שהיהודי האמור יורשע. אבל אם אותם העדים ועצם חפותו של הנאשם יוכיחו כי ההאשמה היא שקרית, יוטל על המאשים אותו העונש שהיה מוטל על היהודי שהואשם.

שלושים ושתים

כל מה שיהודי הלוה תמורת משכון, יוחזר לו בשלמות בתוספת אחוזי הריבית שהצטברו.

שלושים ושלוש

ליהודים מותר לקחת את כל סוגי הסוסים כמשכון להלואות שנתן, בתנאי שהם יידרשו בפומבי ולאור היום.

שלושים וארבע

חל איסור לעצור יהודים החשודים בזיוף מטבעות ללא צו של הנסיך או של הוויאבודה  שלו.

שלושים וחמש

אם יהודי במצוקת אלימות יקרא לעזרה בלילה, ושכניו הנוצריים לא יחושו לבוא לעזרתו  במצוקתו, כל אחד מהנוצרים הללו  ייקנס בשלושים שלונגים.

שלושים ושש

ליהודים מותר לקנות ולמכור סחורות מכל הסוגים,  ומותר להם גם לגעת באותו הלחם כמו לנוצרים.

הערה: השתמשנו במונח "וויאבודה" במקום count palatine  בתרגום האנגלי אוjego wojewoda בתרגום הפולני מלטינית. המונח הלטיני הוא לעתים nostro Palatino. הכוונה היא לשר האוצר או לפקיד אוצר ראשי של הנסיך, או לרוזן המקומי מטעם נסיך קאליש בתוך הנסיכות.

התרגום לעברית נערך מתצריף של שני תרגומים מהשפה הלטינית: אנגלי ופולני, על ידי יוסף קומם.