אנשי תרבות בקהילה
יעקב בסר
המשורר והסופר יעקב בסר נולד בשנת 1934 בקאליש שבפולין. אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ב – 1 בספטמבר 1939 בסר ברח עם משפחתו לרוסיה מפני הצבא הגרמני. בשנת 1950, לאחר נדודים רבים, עלתה המשפחה לישראל.
להלן מעט מזער מובאות משיריו המבטאים אולי את הוויית יוצאי קהילת קאליש לדורותיהם.
"נהר זעיר
נטבלתי במימיו שלא בכוונה. מאז
הוא חוצה אותי כמו את עיר
הולדתי.
אני הילד שבחר בימים קדומים.
מחציתי כאן ומחציתי שם".
זאת מתוך השיר 'מנקש מצוקה', ובו התייחסות ברורה לעיר הולדתו קאליש ולחוויית נהר הפרוסנה.
הזורם בתוכה.
מתוך השיר 'שש מאות שנה לפחות':
"שמן זית גולש מקורות בית הכנסת
שש מאות שנה לפחות, טפות טפות, עוד המלך קז'ימיז', זה היה שמו אם אינני טועה, לחץ ידו של סבי זקני ואמר:
בנה לך יהודי בית, בין כה וכה אין לך לאן
והוא בנה
במשך בזמן עבר לידו נהר עם חוף חולי,"
כאן יעקב בסר שדרג כביכול את קאליש, נהר הפרוסנה והנסיך בולסלב האדוק לקרקוב הבירה, למושב המלך קז'מיז' הגדול ולנהר הוויסלה...
לימוד ואזכור חיי המשפחה לפני האסון מתוך תצלומים ישנים:
Pani Besserowa
פוסעת שלובת זרועה עם אבא
נחושת פנים, רגל אילה שלוחה
בזנוק לפנים הפנים שלה יפים,
הפנים שלה, הפנים –
כבר לא רואים כל-כך, הניר, הזמן
וגם הצלם לא מי יודע מה, אבל
הצדודית חדה. האף ישר. חבל שעין
אחת מוצלת בשולי הכובע
שגלש לצד.
הוי, קליאופטרה שלי, יהודיה עניה
מפולניה, מבית פועלים. Pani
Besserowa
בשנת 1976 יעקב בסר ייסד וערך את העיתון "פרוזה" עם המו"ל יוסי קריים, ושנה אחר כך פרש כדי לייסד את כתב העת הספרותי "עיתון 77" אותו ערך במשך 30 שנה. הנושאים העיקריים בשירתו היו ה"דו-שורש", כלומר שורשיו הכפולים של המשורר, כישראלי ועברי מצד אחד, וכילד יהודי, שברח מפולין, נדד בברית המועצות וחווה את מלחמת העולם השנייה ומוראותיה, מצד שני. יעקב בסר הרבה לכתוב גם על משוררים יהודים נשכחים, שמשיריהם אף תרגם. גם נושאי האהבה נזכרים רבות בשיריו, וכן חוויות השתתפות במלחמות ישראל. כתב לא מעט על יחסי יהודים וערבים בארץ. בשנת 1993 נבחר ליו"ר אגודת הסופרים העבריים, וב - 1995, לאחר כהונה של שנתיים סחף אחריו מאות סופרים ומשוררים, שפרשו, בהנהגתו, מאגודת הסופרים העברים והקימו ארגון חדש בשם איגוד כללי של סופרים בישראל. האיגוד הקים כתב עת ספרותי בשם "גג", ומוסדות נבחרים, והוא עורך מדי פעם כנסים, אסיפות, ומקיים ערבי קריאה.
בדצמבר 2006 נפטר ממחלת הסרטן בגיל 72. גיליון מיוחד של עיתון 77, מחודש ינואר 2007, הוקדש לזכרו. משוררים רבים הביאו בו משיריו, והוסיפו דברי זיכרון. אחיו הצעיר הוא השחקן והבמאי גדליה בסר.
יעקב בסר פרסם כ – 16 קבצי שירה, וכן תרגומים של שירה, ספרות ומחזות מהשפה הרוסית וגם מיידיש, ערך ספרים ופרסם מאמרים ובקורות שירה וספרות.
על שירתו של יעקב בסר וייחודה כתבו בין השאר פרופסור יאיר מזור, צבי עצמון, עדה ברקאי, יערה בן-דוד, פרופ' אורציון ברתנא, עמלה עינת וגבריאל מוקד.
להלן שתי מובאות של ביקורת על שירתו של י. בסר על ידי פרופ' גבריאל מוקד עורך "עכשיו" על קובץ שיריו "דאגה":
◄ המנשר השירי של בסר בולט בשיר 'דודה לאה נתנה לנו את המדינה', שבמקום מגש-הכסף הבאלאדי-גא של אלתרמן מציג במרכז את העלייה ה"נמוכה", הגלותית של "עמך".
◄ שיר 'המעשים שעושים בני אדם' שהוא, אולי, יצירתו השלמה ביותר של בסר, לפחות בקובץ זה:
"המעשים שעושים בני האדם / בצנעה ובשלמות הנפש / הם המהפכה השקטה. הנחיתה השקטה של סדרי החיים / המוליכה את הערים אל עננים רבים של הגשמה / המצמיחה גגות אדומים של כפרים בשדות ירוקים / כמו פיטריות בצל אורנים משפחתיים. היא העוקרת /את התרחשויות הטבע ומעניקה אותן / לבני אדם.... במחתרת העשייה האנושית // ...דרך מחשך הזמן / אל הירוק ירוק הם מעבירים את צוף המהפכה השקטה / הזורמת ללא הרף אל שיא / כגון העלה שבקצה הצמרת / ולבסוף מפילה עצמה מעוצמת הגשמת היעוד / ייאוש השורש, העלה האחרון שבחוד... מפנה את המקום היקר לזרם האהבה המתמדת שבמהפכת הזמן".
מקורות:
קובצי שירים של יעקב בסר.
'בזמן אמיתי', פרופ' גבריאל מוקד, מסות, הוצאות 'עכשיו', 'כתב' ו'עמדה', 2011.
ויקיפדיה.
ערך: יוסף קומם