יוסף סטיבנס

יוסף סטיבנס - שצ'צינסקי, לוחם מחתרת יהודי בזהות שאולה בשורות ה –AK  

יוסף סטיבנס, שצ'צינסקי (Szczeciński), נולד ב- בקאליש ב - 22/01/1918. סיים את לימודיו בתיכון היהודי לחינוך משותף בקאליש, והמשיך וסיים חוק לימודיו במכון הפדראלי לגראפיקה ולמחקר בוינה. היה עד לנאומו של היטלר בהלדנלפלאץ ב – 15/03/1938, להשפלות ולפשעים נגד יהודי וינה. חזר לקאליש ועבד בעסקי המשפחה: בבית הדפוס“Drukarnia Pospieszna”, במפעל לציוד משרדי ועוד. דיווח שם על מצב היהודים אחרי סיפוח אוסטריה, ובתחום הציבורי ארגן משלוח אספקת מזון ליהודים ממוצא פולני שגורשו מגרמניה, ולנו בשדות בעיירת הגבול זבונשין ,(Zbąszyń), מטעם ועד ההצלה בקאליש.  

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה יוסף גויס לצבא הפולני. מאחר והיה לו רישיון גלשן- אויר, הוצב להגנת שדה התעופה של ורשה בגדוד כדורים פורחים לתצפית, והתייצב שם ברוכבו על אופניים מלודז. ורשה הופצצה ויוסף הופנה עם יחידות הצבא מזרחה ללוצק (Łuck), להגנת הגבול המזרחי מפני פלישת הצבא הרוסי, שאכן כבש אותה ב 17 בספטמבר 1939. יוסף מיהר לפשוט את מדיו.

בלוצק פגש במכר מקאליש, ליאון רות Leon Roth)), שלמשפחתו הייתה חנות למוצרי זכוכית ומראות ברח' קאנוניצקה. ליאון עשה הסכם עם הרוסים ותיקן את החלונות המנופצים בעיר, ויוסף הפך לעוזרו. לאחר חודשיים יוסף קיבל מכתב מחברתו, הלנה זנמירובסקה ,Helena Znamirowska, שבו נאמר כי היא ומשפחתה עברו לוילנה, במדינת ליטא. יוסף החליט להצטרף אליהם ועזב לשם. היה עליו להיזהר משום שהיה במעמד לא חוקי. כעבור זמן קצר ליטא סופחה לברית המועצות. בוילנה לקח קורסים בחשמל ובתעשייה כימית ועבד כעוזר למהנדס בצבא הרוסי. במקביל, בזכות כישוריו, החל לזייף מסמכים ותעודות, בכלל זה תעודות בגרות, שנדרשו מאלה שרצו לעלות לא"י על יסוד התקבלותם ללמודים באוניברסיטה העברית בירושלים. מבין פליטי קאליש שאבדו תעודותיהם ושאת מסמכיהם זייף, עלו לארץ: לולק קולטון(Kolton), הלנה ורבקה זנאמירובסקה, שייעק רוזנפלד (שגריר ישראלי לעתיד) ואחרים.

לרוע המזל, מסמכיו שלו לעליה לא הגיעו בזמן, וביוני 1941, כשהגרמנים כבשו את וילנה, יוסף מצא את עצמו תחת השלטון הגרמני. יוסף בחר להתעלם מהצו ללבוש את סרט הזרוע הצהוב עם האות J, בידעו כי דבר זה יוביל בוודאות לסופו. הייתה לו חזות "ארית", אשר סייעה לו בהטעיה. היה נהיר לו ההכרח לצאת בהקדם מוילנה, שהוקם בה גטו ובוצעו בה פשעים נגד יהודים. באורח נס שמע על חקלאי שחיפש עזרת דובר גרמנית, כדי שיוכל ללמד את ילדיו שפה זו. זו הייתה חווה קטנה בכפר בשם רוקויניה,Rukojnie, לא הרחק מוילנה. החקלאי שכר את יוסף לעבודה. במקביל כומר הקהילה ביקש אף הוא את עזרתו הפעילה מול השלטונות הגרמניים והליטאיים, בשל שליטתו בשפה הגרמנית, במאמץ להחזרת הרכוש הכנסייתי, שהולאם ע"י הרוסים. יוסף הצליח להחזיר את הנכסים לכנסיה והם התיידדו. 

יום אחד הגיע לחווה אדם ושאל על יוסף בשמו מקאליש. יוסף נפגש עימו ביחידות, למרות שירא מסחיטה לאחר התגלות, ושההוא מלשין לגרמנים. התברר כי היה זה קצין פולני איש צבא המחתרת הלאומית AK, שבא לגייס את יוסף בהמלצת הכומר. הקצין גייסו ל- AKבהשבעה על הצלב, מסר לידיו אקדח ולימדו שימוש בנשק. יוסף נשלח לוילנה לקבלת הנחיות. הוטל עליו לגייס 2 אנשים לתא סודי ולהשיג נשק. יוסף נשלח לרוקויניה כמנהל של חוות דגים שהוחרמה ע"י הכובשים, ואף קיבל תעודת "נדרש למאמץ המלחמתי". הוא הונחה בטיפול בדגים וגם בחבלה בתפוקתם, עתירת החלבונים לגרמנים. שמו המחתרתי היה זאב מים: "שצ'ופק"  Szczupak. 

יוסף החל להתיידד עם חיילים גרמנים אשר שוטטו באזור בריכות הדגים שלו ונהגו לצוד ברווזים. החיילים נהנו גם מדובר הגרמנית והחלו מבקרים בחווה על בסיס יומי. ידידות זו אפשרה ליוסף  למסור מידע על פעולות מתוכננות של הצבא הגרמני, לו"ז של שיירות ציוד וכד'. את המידע העביר לאיש הקשר שלו, ובכך אפשר תכנון פעולות צבאיות נגד הגרמנים. יוסף, יחד עם שני אחים שגייסם לתא, החלו אוספים בחשאי נשק וחלקי נשק ישנים מאכרים ומשפצים אותם. בנוסף, הוא לימד את מגויסיו שימוש בנשק. פעם הם פשטו בגניבה על צריפי מחנה גרמני וגנבו נשק ותחמושת. יוסף קיבל פקודה לפגוע בקווי הטלפון לצידי הכביש המהיר אשר קישרו בין ברלין למזרח. באישון לילה, יצאו הוא וחבריו למחתרת למשימה. הם אתרו מספר עמודי טלפון ביער, טיפסו עליהם באמצעות טפסניות וניתקו קוים. יוסף חזר על פעולה זו מספר פעמים במקומות שונים. בעקבות ההפרעות בתקשורת,הגרמנים החליטו להתקין כבל באדמה. בתגובה, יוסף, חפר בורות לאורך הכבל ושפך לתוכם חומצה אשר איכלה את הכבלים, ובכך נגרמו שיבושים בתקשורת של הגרמנים. 

חבריו הגרמנים המשיכו למסור לו מידע מועיל אותו העביר לממונים עליו. פעם נודע לו כי בימים הקרובים מתוכנות שיירות גדולות של אספקה לחזית המזרחית, וקיבל הוראה לשבש את המשלוחים. הם פיזרו על הדרך מסמרי אלומיניום מיוחדים כדי לנקר את גלגלי המשאיות. ביחד עם קבוצת AKנוספת, הם התמקמו וארבו בצידי הדרך. כשהחיילים עצרו לבדוק את התקרים בגלגלים, פתחו יוסף וחבריו עליהם באש. עד שהגרמנים הבינו מה קרה סביבם, הקבוצה נעלמה לתוך היערות. הגרמנים לא העזו לרדוף אחריהם בלילה ללא כלביהם. בפעולה נוספת, הם הטמינו לאורך הדרך רימוני יד בעלי ידית אחיזה, שגנבו מצריפי הגרמנים, כמוקשים, וכשהמשאיות עברו פוצצו אותם על ידי שליפת הנצרות באמצעות תיל דק. כשהרימונים התפוצצו, השיירה עצרה, והחיילים התקבצו, יוסף ורעיו ירו עליהם והסתלקו למעבה היער.

במארבים יוסף נפצע פעמיים, לאור המחסור בטיפול רפואי המזל היה עימו, והחלים. 

ביקורי הגרמנים בחווה הלכו והתמעטו עד שלבסוף פסקו לגמרי – הם נשלחו לחזית. יחידות הגרמנים החלו לנוע ממזרח למערב, במקום ממערב למזרח כפי שהיה קודם לכן. הגרמנים טענו כי מדובר באסטרטגיה צבאית, אך כולם ידעו את האמת: הגרמנים מתחילים להפסיד במלחמה. הרוסים הגיעו. יוסף וקבוצתו קיבלו הוראה לצאת מהמחבוא וללבוש מדים, נערך מפקד יחידותAK ביערות רודניקי (Puszcza Rudnicka). הרוסים דרשו כי כל יחידותAK  יצטרפו למחתרת העממית הקומוניסטית AL .לאחר כמה ימים, כל הכפר הוקף בפתאומיות בחיילים רוסים. ההוראות מלמעלה פקדו לא לירות ולמסור את כלי הנשק אשר ברשותם. קצין רוסי הודיע כי מגייסים את כולם לצבא האדום או שיישלחו לעומק רוסיה. יוסף ושני מגויסיו חפרו בור מתחת לגדר ובבוקר המחרת יוסף ברח דרך הבור שחפרו. כשהגיע לקרבת אסם סימן לחבריו להצטרף. בזאת הסתיימה הקריירה הצבאית של יוסף. מנקודת זמן זו, ביוני 1944, לקח לו 11 חודשים להשלים את מסעו ולהגיע לקאליש במאי 1945. 

יוסף סטיבנס היגר בשנת 1949 לארה"ב, ובשנת 1999 עלה והתיישב בארץעם אשתו, מארי לבית פוקס ז"ל יש להם שני ילדים ג'ק וריק וארבעה נכדים.

אביו יעקב, אמו הלנה לבית גרין, אחיו אברהם ואחותו הצעירה לילה הי"ד נשלחו להשמדה בשנת 1942 מהאומשלאגפלאץ בגטו ורשה.   

 בתמונה: יוסף סטיבנס וחולית המחתרת AK שבפיקודו

כתובת הדוא"ל של יוסף סטיבנס: joe.s@012.net.il 

סימוכין:

 "Good Morning" by Joseph Stevens,

Grand Valley State University, Allendale, Michigan, USA, 2001 

מייל: joe.s@012.net.il