זושה פוזננסקי

מקור מידע: יהודית כפרי

                  מייל:

 סיפרה יהודית כפרי 

צפנית ב"תזמורת האדומה" סופיה פוזננסקה, שחבריה קראו לה זושה, נולדה ב-8 ביוני 1906 ונספתה בכלא הוורמאכט בבריסלב-28 בספטמבר 1942, בהיותה בת שלושים ושש.חייה הקצרים עברו בכמה מהתחנות החשובות של העם היהודי בשליש הראשון של המאה העשרים.היא נולדה בלודז', פולין, ועברה בילדותה עם משפחתה לקליש. שם הם גרו ברחוב היפה והאמיד של העיר, אליאה יוזפינה (אליאה וולנוצ'שי היום) שהוליך אל הפארק המפורסם של קליש ונבנה על שפת נהר הפרוסנה, הזורם אף הוא אל תוך הפארק.בנעוריה למדה בגימנסיה פולנית, ובד בבד הצטרפה עם חברותיה לתנועת השומר הצעיר, שאחיה הבכור אולק היה בין מקימיה שנים ספורות לפני כן.  בשומר הצעיר ספגה את האידאה הציונית-סוציאליסטית ולא פחות מכך את הקו המחמיר לפיו לאידאות יש קיום רק אם הן משמשות תחילתן של מעשים.  שם גם קשרה את קשר האהבה הראשון שלה עם אבא שלי פישק קמפינסקי (לימים כפרי) שהיה מבוגר ממנה שלוש שנים.  נראה כי במשך כל חייה היו שני המניעים הללו: הפרימאט האידאי והאהבה, המניעים העיקריים של חייה.ב-1925 עלתה ארצה כחלוצה עם קבוצת חברים מקן קליש, והצטרפה איתם לקבוצה מהקן שעלתה לפניהם והתגוררה במחנה הקיבוצים בעפולה, שהוקמה רק חודשים ספורים לפני כן. החלוצים הקלישאים הללו השתייכו לגרעין גדול יותר שהיו בו גם בני ערים אחרות מפולין, ושהקים את קיבוץ משמר העמק.אבל זושה עזבה אותם עוד לפני כן. עלייתה ארצה היתה בשבילה דרך להגשמה מלאה של האידאה הציונית שהשומר הצעיר חינך אליה, אבל היתה לה בעיה גדולה ביחס לחלק השני שעליו חינכה תנועת הנוער: הסוציאליזם. התברר לה שהיהודים לא באו ליישב ארץ ריקה, שבארץ ישראל היו מאות אלפי ערבים, ושהעיקרים המקודשים ביותר של הציונות: עלייה, רכישת אדמות ויישובן, ועבודה עברית – פגעו לא פעם בפלחים הערבים, כי האדמות נקנו מבעלי האדמות האפנדים, מה שגרם לעיתים לנישול האריסים שעיבדו אותן וישבו עליהן.  זה היה מנוגד בעיניה לתפיסה הסוציאליסטית של שוויון ואחווה בין כל בני האדם ולסולידאריות בין כל העמלים בלי הבדל לאיזה עם הם משתייכים.  במחנה הקיבוצים בעפולה ישב אז גם גדוד העבודה שחלק מחבריו עברו לפק"פ – המפלגה הקומוניסטית בא"י, והיו ויכוחים. לאופולד טרפר, חבר פק"פ בעצמו, מי שיקים לימים את "התזמורת האדומה", הגיע לבקר בגרעין שזושה השתייכה אליו, וכך היא נחשפה מכמה צדדים לעמדות הקומוניסטיות שנראו לה צודקות יותר ומגשימות בלי פשרות את החינוך הסוציאליסטי שלה, ונענתה לפנייתו של טרפר להצטרף למזכירות של תנועת "איחוד" שהוא הקים אז. "איחוד" היתה תנועת-חזית לגאלית של פק"פ, שלא כפק"פ עצמה שהיתה בלתי לגאלית בא"י ונרדפה הן על-ידי הבריטים ששלטו אז בארץ והן על-ידי ההסתדרות.  כעבור שנתיים, כשהבריטים פירקו את "איחוד" הצטרפה זושה לפק"פ. חברי פק"פ גורשו במוקדם או במאוחר מהארץ על-ידי הבריטים, וכך אנחנו מוצאים בראשית 1930 את זושה ובן זוגה שמואל צינמון, קומוניסט אף הוא, בפריז, גרים זמנית במלון פשפשים זול בחדר סמוך לחדרם של לאופולד טרפר ולובה רעייתו, שאף הם גורשו מהארץ.מכאן ואילך זושה תהיה מעורבת בפעילות הקומוניסטית של היהודים שהגיעו ממזרח אירופה למערבה בין שתי מלחמות העולם. כנראה בעקבות פעילות זו היא נאלצה לברוח מפריז לבריסל ב-1932, שם עבדה 4 שנים בביח"ר למסכות גז, ובסופי שבוע טיילה עם חבריה הקומוניסטים היהודים ביערות סביב בריסל, התרחצה איתם באגם טרווירן, ביקרה בגן הבוטני, ואח"כ התחילה לבקר גם באנטוורפן אצל משפחת ידידים – אב, אם וילד קטן. באלבום התמונות שלה אנחנו יכולים לראות כמה אהבה את הילד לולו, וגם את קשר האהבה שנרקם בינה ובין האב נפתלי.אבל בראשית 1937 היא כבר שוב בפריז. עובדת חליפות בטיפול בילדים ויחד עם כמה מחברותיה גם ברקמה על חולצות בשביל תעשיין טקסטיל. הן חיו בצמצום רב, חיים פרולטריים אמיתיים, אבל בהחלט לא נזיריים. טיילו ביערות פריז, ביקרו במוזיאונים, בסרטים, קשרו קשרי אהבה, ואחת לשנה קיימו נשף של יוצאי קליש הקומוניסטים שהיגרו לפריז.בינתיים נשלח לאופולד טרפר על-ידי הביון הצבאי הסובייטי להקים רשת ביון במערב אירופה, שהגרמנים יקראו לה "התזמורת האדומה". האנשים הראשונים שגייס היו הקומוניסטים היהודים שפעל איתם בא"י ובטח בהם לחלוטין. זושה היתה אחת מהם. בן-זוגה שמוליק יגיד עליה לימים: "היא היתה האדם הכי אמיץ שהכרתי.""התזמורת האדומה" הוקמה על-ידי טרפר בשלהי 1938 והורחבה בהמשך. היא אספה מידע מודיעיני ב-4 ארצות שנמצאו תחת הכיבוש הנאצי: בלגיה, הולנד, צרפת וגרמניה (ברלין), והיה לה גם ענף נפרד בשוויץ הנייטראלית. היא נחשבה אחת מרשתות הביון הטובות ביותר שפעלו במערב אירופה בזמן המלחמה.ברלין היתה מקור מידע ראשוני בחשיבותו. שני ראשי הענף הברליני של הרשת היו הארו שולצה בויזן שהיה קצין במודיעין של הלופטוואפה, וארוויד הרנאק שהשתייך למיניסטריון הכלכלה של הרייך. בתוקף תפקידים אלה היתה להם גישה לחומר מודיעיני חשוב מאין כמוהו על היבטיו הרבים והשונים של הרייך ושל הוורמאכט. מידע זה יחד עם המידע שנאסף בארצות האחרות הועבר תחילה למרכז המודיעין הצבאי במוסקבה באמצעות השגרירויות  ומשלחות הסחר של ברית-המועצות באירופה. אבל עם הפלישה הגרמנית לברית-המועצות ביוני 1941 נסגרו כל השגרירויות והמשלחות, והמידע הועבר מכאן ואילך על-ידי שידור. ואולם ל"תזמורת" חסרו בתחילה משדרים, לאלחוטן הברליני חסרה הכשרה והוא לא הצליח כמעט לשדר. לכן, בחודשים הראשונים לפלישה, עיקר המידע הרב שנאסף על-ידי "התזמורת" הועבר למוסקבה מתא שידור יחיד שפעל מדירת מסתור בבריסל. התא כלל עקרת-בית שהתגוררה בדירת המסתור, שני אלחוטנים שהיו באים מדי לילה לשדר מהמשדר שהוסתר בדירה, וצפנית אחת שהצפינה את המידע בעבורם בימים, והתגוררה אף היא בדירת המסתור. הצפנית היתה זושה. מפקדיה, טרפר וקנט, העידו עליה שעשתה את עבודת ההצפנה בצורה יוצאת-מן-הכלל, ולמרות הסיכון היום-יומי העצום שבו פעלה יחד עם חבריה לתא, היא עבדה במסירות רבה ובשקט.נדרש אומץ יוצא מגדר הרגיל להצטרף לרשת ביון סובייטית שפעלה בארצות מערב אירופה הכבושות על-ידי הנאצים. זושה לא היתה חיילת בצבא האדום ולא היתה חייבת להצטרף. אבל היא הצטרפה מפני שהבינה שהדבר שהיה הכי חשוב אז ואולי הכי חשוב במאה העשרים כולה היה להילחם בנאצים. היא סייעה לחברתה סוניה להשיג ויזה, להימלט בעזרתה לארה"ב, ולחיות אחר-כך תודות לכך עוד יותר מחמישים שנה. אבל על דעתה אפילו לא עלה לדאוג לויזה כזאת גם לעצמה. וכששאלתי את סוניה למה, היא אמרה: "היה לה תפקיד למלא!" האידאה הפכה למעשים.תא השידור שבו הצפינה וממנו שידרו האלחוטנים, פעל בתנאי בטחון שדה מחפירים. כדי להימנע מאיתור תא כזה בימים ההם, היה צריך לשדר ממנו ברציפות זמן קצר בלבד. אבל מוסקבה שהגרמנים התקרבו אליה במהירות עצומה נזקקה נואשות למידע, ודרשה מ"התזמורת האדומה" בלי הרף עוד ועוד ידיעות. כתוצאה מכך שידר התא לא 30-20 דקות ברציפות בלבד שאז היה קשה מאוד לאתרו, אלא 5 שעות רצופות מדי לילה. זה גבל בהתאבדות. והיו שם גם הפרות בטחון שדה נוספות. בתנאים אלה מן הנמנע היה שהתא לא יאותר.בליל ה-13 בדצמבר 1941 נתפס התא על-ידי הגרמנים. זושה הושלכה לכלא סן ז'יל בבריסל, נחקרה בעינויים נוראים על-ידי הגסטאפו, וכפי שהעידה שותפתה לכלא שניצלה, היא הוחזרה לתאה מחקירות אלה "יותר מתה מחיה" , אבל היא לא מסרה דבר לגרמנים – לא מידע, לא את חבריה, לא דבר. וכעבור 9 חודשים התאבדה בכלא כדי לא לדבר - כאקט של מאבק, כפי שהגדיר טרפר את התאבדותה. נדרשה גבורה גדולה מאוד כדי לפעול ברשת הביון וכדי לשתוק בידי הגסטאפו. מפקדיה דיברו בלי שעונו. היא שתקה עד הסוף.באמצע שנות השמונים של המאה ה-20 הוקם בהרי ירושלים ליד בית שמש אתר זיכרון ללוחמי "התזמורת האדומה". באתר ניטעה חורשה שכל עציה נתרמו על-ידי אוהבי וזוכרי "התזמורת", ויש בה 17 מצבות זיכרון אישיות, אחת מהן לזכרה של זושה, ומצבת זיכרון נוספת לזכר "התזמורת" כולה.באותה עת הקימה אחת מחברות "התזמורת" בבלגיה מצבת זיכרון לזושה בבית הקברות סן ז'יל בבריסל, ועליה 5 מלים:                                                     Sophie Poznanska

         Resistante                    

   1942 -   1906

מדינת ישראל העניקה לה אחרי מותה את אות הלוחמים בנאצים.בעיני היא דמות מופת ליכולות האנושיות היותר גבוהות, שאולי רק יחידי סגולה מסוגלים להגיע אליהן, אבל שמשמשות תמרור כיוון לכולנו.היא היתה אישה אשר כדברי המשורר: 

 Dreamed the impossible dream\ fought the unbeatable foe\           

bore the unbearable sorrow\ and run where the brave dare not go.                                            

והיא היתה מקליש.   

סיפור חייה מסופר בספר "זושה  - מעמק יזרעאל ל"תזמורת האדומה" מאת יהודית כפרי, שראה אור בהוצ' כתר ב-2003  וזכה בפרס אקו"ם להישג הספרותי של השנה.